2010-2019
ניתן לסכם את העשור שהסתיים בחודש שעבר כעשור מצוין - מרבית המדדים של המניות ושל אגרות החוב עלו באופן משמעותי. עלייה זאת בולטת בייחוד בהשוואה לעשור הקודם, שיש שיאמרו שהיה עשור בינוני מבחינה כלכלית, ויש אף שיאמרו שהיה עשור גרוע. העשור הקודם סבל משני משברים גדולים: משבר בועת ההיי-טק שהתרחש בשנים 2000-2001 ובמהלכו ירדו מניות הנאסד"ק בכ-70% ומשבר הסאב-פריים שהתרחש בשנים 2008-2009 והביא לירידת ערך של המניות בכ-50% בכל רחבי העולם. כאמור, ביחס לעשור הקודם, העשור שהסתיים לאחרונה היה חיובי ברובו המוחלט, וגם המשברים שפרצו במהלכו היו משברים קטנים יחסית. למעשה, ניתן לומר כי לאורך עשור זה הצמיחה ברוב העולם המערבי הייתה חיובית, כאשר ארה"ב מציגה צמיחה חיובית כבר 10 שנים רצופות.
אחד הנתונים המעניינים שניתן לציין לגבי עשור זה הוא שמדד ת"א 35 עלה בשנים אלה ב-47% בלבד, בעוד שבעשור הקודם עלה מדד ת"א 25 המקביל ב-150%! מבדיקה של הנתונים אפשר למצוא בקלות את "האשמות" - מניות "טבע" ומניות כיל". אם בעשור הקודם מנית "טבע" עלתה ביותר מ-300%, ומנית "כיל" עלתה ביותר מ-1000%, הרי שבעשור זה הן ירדו באופן משמעותי ביותר, או ליתר דיוק ביותר מ-80%. למעשה, שתי החברות ששווי המניות שלהן היה הגדול ביותר בישראל בעשור הקודם איבדו את הבכורה בעשור זה לחברת ההיי-טק "נייס טכנולוגיה" שנסחרת היום בכ-8 מיליארד דולר. אגב, אפשר לראות תופעה דומה גם בעולם הרחב. אם בעבר חברות הנפט היו החברות הגדולות ביותר, הרי שכיום שווי השוק של חברת היי-טק כמו "אפל" גדול פי ארבע משווי השוק של חברת הנפט הגדולה "אקסון-מוביל".
שוק המניות
כאמור, מדד ת"א 35 (אשר בתחילת העשור עדיין נקרא "מדד ת"א 25" ) עלה בעשור זה בכ-47%, כלומר תשואה צנועה יחסית למדד מניות, אולם מדד ת"א 90 עלה בכ-83% - שהיא תשואה שנחשבת טובה ביחס למדדי מניות (דהיינו, תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-8%).
מי שהרחיק לארה"ב יכול היה להשיג תשואות טובות בהרבה, למשל, מדד הדאו-ג'ונס שמאגד את 30 חברות התעשייה הגדולות בארה"ב הניב תשואה של 167%, ואילו מדד הנאסד"ק עלה ב-280%!
כאשר בודקים בעיון מהן המניות שכיכבו במדדים, ניתן להבחין במניות חברות הטכנולוגיה הגדולות שמכונות בקיצור: Faang. מניות אלה שכוללות את המניות של חברות "פייסבוק", "אפל", "אמאזון", "נטפליקס" ו"גוגל" עלו במאות אחוזים בעשור זה, וחלקן נסחרות כיום בשווי שוק של יותר מטריליון דולר (1000 מיליארד דולר)! אגב, מתוך מניות אלו הכוכבת הגדולה ביותר הייתה מנית "נטפליקס" שעלתה בכ-4000% בעשור האחרון. 'מפסידות העשור' היו בעיקר חברות הנפט שנאלצו לראות את מחיר הנפט יורד בעקביות ממחיר של כ-100 דולר לחבית ועד לכ-50 דולר בימינו.
ברמה הגלובלית מדדי אירופה ואסיה הרשימו פחות מהמדדים בארה"ב, אך גם הם הניבו תשואה חיובית נאה למשקיעים. למשל, מדד הדאקס בגרמניה עלה ב-130%, אם כי מדד הפוטסי בבריטניה עלה רק ב-38% וזאת כמובן בגלל תהליך הברקזיט האינסופי.
*לפי נתוני אתר הבורסה
שוק אגרות החוב
כאשר אנו מסכמים את שוק האג"ח, ניתן להבחין כי בעשור האחרון השוק הצטרף לחגיגות המניות, ואף הוא עלה ברובו במהלך התקופה וזאת בשל הריביות שממשיכות לרדת בעקביות. שנת 2019 הייתה שנה מצוינת לשוק האג"ח, גם אם הריבית לא השתנתה, אגרות החוב לא הפסיקו לעלות בגלל הציפיות לירידת הריבית בעתיד. לפיכך, אגרת חוב של מדינת ישראל ל-10 שנים מגלמת היום תשואת ברוטו של 0.8% בלבד לשנה! אגב, בתחילת העשור אגרת חוב מקבילה גילמה תשואה של כ-5% ובתחילת שנות ה 2000 תשואה של כ-10%! מכך ניתן להבין כי מי שהשקיע בתחילת שנות האלפיים באגרת חוב ממשלתית הרוויח הרבה מעל 100%!
בגזרת מטבע החוץ: השקל מהמטבעות החזקים בעולם!
אין ספק שהשקל הוא אחד המטבעות החזקים בעולם. מזה שנים לא מעטות ניתן לראות את שחיקת הדולר והאירו אל מול השקל על אף המאמצים של בנק ישראל לצנן את כוחו של השקל באמצעות רכישה של עשרות מיליארדי דולרים. גם אם העשור האחרון היה טוב לדולר אל מול רוב המטבעות, בכל זאת הדולר נחלש אל מול השקל בכ-10%. יש לציין כי רק מטבע אחד היה יותר חזק מול הדולר - הבאט התאילנדי ... אגב, אם נבדוק את השקל מתחילת המילניום נגלה כי השקל התחזק אל מול הדולר בכ-20% ומול הפאונד הבריטי בכ-50%!
מבט לעשור הקרוב
מילות המפתח ששלטו בשיח הפיננסים בשווקים בעשור שחלף היו "ריבית אפס" ו"הרחבה מוניטרית". המשמעות היא ברורה, נגידי הבנקים המרכזיים מעוניינים שהריבית האפקטיבית תהיה נמוכה שכל שניתן, ולכן כשמסתכלים על הריביות במדינות המפותחות כיום בעולם, ניתן לראות כי הריבית בכולן נמוכה מאוד ואיננה צפויה לעלות בעתיד הקרוב.
בארה"ב מגמת הריבית התהפכה השנה מכיוון של עלייה לכיוון של ירידה. גם בישראל מדברים על הורדת ריבית, וייתכן שאף על ריבית שלילית בהמשך, ואילו הריבית בגוש האירו כבר מדשדשת מזה תקופה ארוכה סביב האפס.
יתרה מכך, בשנים האחרונות ניתן לראות תופעה חדשה - חלק גדול מאגרות החוב של המדינות בגוש האירו נסחרות בתשואה שלילית, ולפיכך ההחזר על ההלוואה נמוך בעצם מסכום ההלוואה עצמה. למשל, אגרת חוב של גרמניה ל-10 שנים תניב תשואה שלילית של כ-0.5%. התופעה נובעת מכך שלא רק שנגיד הבנק באירופה הוריד את הריבית לאפס, אלא גם משום שהנגיד רוכש מדי חודש מאות מיליונים של נכסים בשוק ההון, וכך מוריד בפועל את הריבית האפקטיבית על אגרות החוב מתחת לאפס.
בהקשר זה נתקלנו לפני חודשיים בתופעה מוזרה בדנמרק, כאשר לראשונה אחד הבנקים הציע ריבית שלילית על משכנתאות. כלומר, הלקוח ייקח הלוואה מהבנק, ויחזיר פחות ממה שלקח. גם אם לא סביר שתופעה דומה תתרחש במדינת ישראל, עדיין ניתן לראות שכשבודקים את הריביות על המשכנתאות בישראל גם הן במגמת ירידה ברורה בשנים האחרונות.
כל מי שלמד כלכלה זוכר בוודאי את אחד השיעורים הראשונים שבהם מסבירים שכאשר הריבית יורדת, גם האבטלה יורדת והדבר גורם לאינפלציה ובהמשך גם לעליית הריבית, קרי- עקומת פיליפס-שמראה קשר הפוך בין אבטלה ואינפלציה. אתם כנראה יכולים לזרוק את ספר הקורס של "מבוא לכלכלה", הקשרים הבסיסיים בין אינפלציה ואבטלה לא עבדו בעשור האחרון!
בעוד שהאבטלה בעולם המערבי נמוכה, ונמצאת סביב רמות שפל של 3.5-4%, האינפלציה מחטיאה את יעדה שוב ושוב, ומגרדת אחוז אחד בלבד!
איך זה קורה?
אכן, כלכלנים רבים נשאלו: כיצד ייתכן שעל אף שהריבית בשפל והאבטלה נמוכה מאוד, האינפלציה לא מרימה את ראשה?
ההסבר המקובל של הכלכלנים הוא שעליית האינפלציה נגרמת בשל תהליכים של גלובליזציה מואצת, ירידה במחירי הסחורות, מהפכת המידע והטכנולוגיה שגורמת למשל לצרכן בישראל לרכוש יותר מוצרים בחו"ל והעובדה שהייצור הופך זול יותר ויותר.
אגב, חלק מהכלכלנים טוענים כי האינפלציה בפועל אף גבוהה מהמדדים, וזאת משום שהמדדים מבוססים על נוסחה ישנה שבה יש מרכיב גבוה של מוצרים, ואילו הכלכלה החדשה מתאפיינת בצריכה גבוהה יותר של שירותים, כגון מאמן כושר פרטי ופחות ברכישת מוצרים, כגון רכישת ספה.
בסופו של דבר, קיים קונצנזוס בקרב הכלכלנים שפשוט יש עודף של היצע על פני הביקוש לשירותים ולמוצרים, ולכן אין עלייה של המחירים.
לסיכום, שיהיה לנו עשור מלא בהשקעות חיוביות ושגם נהנה מהדרך.
אמיר פינצ'וק
החטיבה הפיננסית אגם לידרים
תאריך נכונות 10.2.2020
